על הדברים שמרכיבים את אסופת חיינו

"כי מהו אוקיינוס אם לא אסופה של טיפות" (דיוויד מיטשל)

אם נניח שכל טיפה היא חלק של זמן שאול שהוא, אסופה של רגעים של פעימות חיים הומלסיות, כולה, טיפה באוקיינוס אך, כולן כמו כולנו מחפשות רק בית להשתייך אליו.

בחברה אנושית יש דרכי פעולה שונות של הישרדות בזמן סכנה, כמו לחימה אוטומטית בכל הכוח בלי לחשב את גודל הסכנה, או בריחה כאילו אם נדמיין שאנחנו לא שם באמת לא נהיה שם, ובמצב האחרון שלא יהיה בנו לא מזה ולא מזה נקפא על מקומנו בלי מענה.

אבל עם כל התגובות האוטומטיות שלנו, באורח החיים שלנו יש התגברות, ויש בחירה. לעצור ולקחת אוויר לנשימה, לחשוב מי אנחנו? מי אנחנו בוחרים להיות? לאן אנחנו רוצים ללכת ולאן אנחנו רוצים להגיע ומכך, מהם הערכים המנווטים אותנו בחיינו כדי שנגיע אל מטרתנו באהבה למי שבחרנו להיות ותוך כדי התייחסות הוגנת ובריאה לאחר כאדם אל אדם וכחברה.

מגוון הכלים שלנו, הם אסופה של שיטות שיש בהן מן החיבור האוטומטי בין מאפייני הגוף לבין לוח הבקרה החשיבתי שמקשר בניהם. אסופה של כלים מעשיים של חשיבה חיובית, שייכות ולעצמי ולסביבה כבתורתו של אדלר, מודעות בכלים של CBT, הכרה בתרגילי רגיעה שונים של מיינדפולנס ושימוש בכלים של דמיון כ- NLP.

הנחת היסוד הבסיסית בתיאוריה של היעילות העצמית מדברת על האמונות היעילות אשר משחקות תפקיד חשוב במצבים של הסתגלות פסיכולוגית, בפתרון בעיות פסיכולוגיות ובבריאות פיזית בעצם בניית אסטרטגיות של שינוי.

הניסיון למצוא ולטפח "חוזקות" גישה העוסקת בטיפוח חוסן נפשי וצמיחה אומרת ש"האמונות של האנשים ביכולות שלהם מאפשרת להם לייצר אפקט של תשוקה במעשים שהם בוחרים לאמץ. הבעיה היא שהם משקיעים מאמץ רב מידי כדי להתמיד ולשמר את המכשולים שלהם"/ אמר הפסיכולוג החברתי אלברט בנדורה.

חשוב שנראה בילדים שלנו את היכולות. חשוב להעביר להם את האמונה שלכם כהורים ביכולת שלהם, לא דרך סימן שאלה ולא ע"י משפטי זהירות אלא באמירה חד משמעית עם סימן קריאה כמו בספר "הקטר הכחול שיכול" של סופר הילדים וויטי פייפר. "כן, אתה יכול!

לא לפחד לנסות, להאמין שאנחנו יכולים ואז אפשר כמו הקטר הקטן לדחוף רכבת עמוסת כל טוב במעלה ההר.

משפט מוכר בספר בדולינה של מאיר שלו אומר: ”מי שלא מאמין בצרות - הצרות מאבדות בו עניין”. אז, נשימה עמוקה ואיפוק in שנאת חינם (לעצמנו וזולתנו) out.